ריטלין הוא סם ממריץ -
בעת מלחמות העולם טייסי קרב במשימות ממושכות ללא תזונה,
שינה מועטה השתמשו בסמים ממריצים.
כאשר ילד/ה שגופם קטן מקבלים סם אן תרופה מסוג זה,
החומר נשאר בדמם בריכוז גבוה מאד, והוא גורם לריסון הילד.
ילד/ה מרוסנים נראים עצובים וחסרי חיות.
במצב בו ריכוז החומר בדם נמצא בירידה ה"תרופה" גורמת להמרצה של הילד/ה.
החומר עלול לגרום לו להתנהגות פסיכוטית בלתי נשלטת, לעיתים עד כדי כעסים,
אלימות, דיבור ללא הפסקה, חוסר יכולת לשלוט בעצמו.... (דבר שמצוין בעלון התרופה).
ריטלין בשחרור ממושך, כ"קונצרטה", העובדת על יצירת ריכוז גבוה יותר וטובה לשימוש לשעות ארוכות,
ילד שמשתמש בקונצרטה יישאר מרוסן רוב שעות היום ולא יומרץ, כי הריכוז בדם יישאר גבוה.
מכיוון שכמות החומר שהילד מקבל גדולה יותר, הסיכונים הופכים לגדולים יותר.
שימוש קבוע וממושך מביא את הילד להיות במצב המרצה בעיקר בלילה,
ריטלין שנלקח ועברו מספיק שעות משעת הלקיחה מביא לירידה של הריכוז של החומר בדם,
ומצב כזה גורם לפגם באיכות השינה שלו.
התוצאה הפסקת הריטלין, ולו גם ליום אחד, גורמת לסם לצאת מרקמות השומן אל הדם,
דבר שברוב המקרים גורם להמרצה גדולה של הילד.
לכן מורים מזהים מיד כאשר הילד "שכח" לקחת ריטלין. הילד פשוט הופך לבלתי נשלט.
ההורים נבהלים מהשינוי וכך הם משתכנעים שהילד באמת בעייתי ולקוי.
הסיבה שריטלין מצוי בכספת בגלל הפוטנציאל הגבוה והשימוש לרעה.
מצב כמו זה מאפשר לנרקומנים תחליף לסם שהם צורכים.
כיום הריטלין משמש כסם הסנפה נפוץ במועדונים.
לאחרונה נוספה אזהרה חדשה לעלון הריטלין.
האזהרה מציינת שבמקרי מוות שדווחו מקרים בהם הייתה בעיה או מום לא ידוע בשריר הלב.
לנזקים נוספים של ריטלין: www.cchr.org.il
קושי בקשב ובריכוז מופיע אצל כל אדם בשעת למידה!
קשיי למידה והתנהגות בכיתה הינם גורם ראשון המוביל ילדים כה רבים ליטול "תרופה" -
סם כמו הריטלין.
לתשומת הלב בהרצאות בהן ניתן לראות סטודנטים שלא התרכזו, השתעממו, נמנמו,
יצאו לעשן סיגריה,יצאו לפטפט, או סתם יצאו כדי לאכול.
סביר מאוד להניח שזה קרה לכל אחד מכם!
באם תבדקו, תגלו שתופעות אלה ואחרות קרו תמיד לאחר שלא הבנתם חלק מהחומר הנלמד,
והתוצאה חוסר הקשבה בהמשך.
כל חומר חדש יכול לגרום לילד לא להבין אותו, אחרי הכול זהו חומר חדש ולא תמיד ברור.
ילד, שאינו מבין מהנלמד בשיעור, לא מעיז, בדרך כלל, לבקש מהמורה להסביר,
כדי שלא יחשבו שהוא ה"טיפש" היחיד שלא הבין!
מורים רבים גם לא מאפשרים לשאול שאלות רבות (התגובה בדרך כלל" אין זמן"...."שאלות בסוף!")
ומה קורה לפי הסדר הבא:
הוא לא מבין, לא מעז לשאול, או שלא נותנים לו בכלל לשאול.
תוצאה ילד מאבד את הקשב שלו, דבר שמביא אותו להתחיל לעסוק בדברים שאינם קשורים בשיעור.
מספר שיעורים כאלה, הילד/ה מתחילים לחלום בהקיץ עוד בתחילת השיעור.
ש: מדוע, אם כן, לא רואים בעיות קשב אצל כל הילדים בשעת למידה?
ת: כל תלמיד/ה מאבדים את הקשב במצב של חוסר הבנת החומר, אבל,
אצל ילדים מוכשרים ומלאי חיים זהו מצב בולט יותר.
ילדים אלה מאבדים קשב ומאבדים גם עניין, ועוברים לפעילות אחרת,
שבהחלט עלולה להפריע למהלך השיעור.
ילדים מוכשרים, מלאי חיים, הינם הראשונים אשר נשלחים לאבחונים ושמים עליהם תווית
של "הפרעת קשב היפראקטיבית". מהרגע שבו הפסיקו להבין את החומר, פעילותם עשויה להפריע.
לעוסקים השונים ברפואה אין הכשרה הקשורה ללמידה או הוראה,
משום כך מושם הדגש על שימוש בסמים כדי לפתור תופעות של
בעיות קשב וריכוז.
הריטלין אינו מטפל בסיבות לחוסר קשב -
ריטלין הינו סם ממריץ. הוא גורם לרושם ש"אצלי הכול בסדר",
מצב שהוא לעיתים קרובות הינו מצב של אשליה שאין צורך בעזרה נוספת.
כשמפסיקים לקחת ריטלין, מגלים בעצם שאין שיפור בכלום,
ולכן נוצרת תופעה שממשיכים וממשיכים כדי לא לפספס אף יום לימודים.
ומשתמשים בחומר במקרים רבים לאורך שנים רבות.
מרגע שהפסיכיאטריה התייחסה ל "הפרעת קשב" כאל הפרעה רשמית,
הפסיכיאטריה גרמה לאלפי אנשים להאמין שאף הם סובלים מההפרעה זו,
כאשר למעשה לא רק שאין לה ביסוס מדעי תקף, זו פשוט הצבעה, בהרמת יד בלבד,
מצב של חוסר בדיקה גופנית המאששת הפרעה זו.
הפסיכיאטר לא מטפל בסיבות, אלא רק משתיק בעיות באמצעות סמים:
הוא עוסק רק בסימפטומים (בתסמינים) הנראים מולו.
כשחייל מדוכא מגיע לפסיכיאטר הצבאי,הפסיכיאטר לא בהכרח יבדוק
אם מפקדו התעלל בו. הוא יאבחן אותו כסובל מ"דיכאון",
ייתן לו תרופה נוגדת דיכאון. סביר להניח שלא ימליץ להעבירו
ליחידה אחרת, ולא יטפל בסיבה שהיא אולי יחס משפיל).
פסיכיאטר עובד כך:
הוא ייתן לזה תווית ("דיכאון"), וירשום למטופל סם ש"יעלים" את הדיכאון.
האנשים המשתמשים בריטלין מעדיפים פתרונות קלים אפילו אם הם כימיים ומזיקים.
("של תן לי עוד כדור!". "זה מציל את בני!").
וכמו כל אדם שהשתמש בסמים הם הופכים במהירות להיות "סוכני המכירות" ו"ממליצים" על ריטלין.
המורים לוחצים מדוע?
מסתבר שהראש הפסיכיאטרי חדר היטב גם למוסדות להכשרת מורים.
מורים לחינוך מיוחד לומדים קורס בפסיכיאטריה, ושם מלמדים אותם,
שהפרעת קשב היא בעיה במוח מבלי לספק הוכחות.
המורה, בתמימותו, לא חושד שהפסיכיאטר מתבסס על יחסי ציבור ולא על מחקרים מבוססים.
הבלבול והאינטרס הכלכלי שיש לפסיכיאטרים ונוירולוגים, השותפים למכוני האבחון,
העושים הון מכל אבחון שנעשה, כל אלה הצליחו ומצליחים לגרום להורים רבים להסכים -
לתת לילדיהם סמים פסיכיאטריים למרות שההורים יודעים שהריטלין אינו הפתרון,
והחומר עלול להזיק לילדם.
ארבעה הגורמים לבעיות קשב שכדאי לטפל בהם
מרץ רב ויכולת, קושי לילד לשלוט בהם (זה מתבטא בחוסר מנוחה בזמן ישיבה או הקשבה מתמשכת
("קוצים בישבן").
ילדים מוכשרים הם גם פעלתניים יותר מאחרים. הם שמחים יותר,
יצירתיים יותר, מלאי חיים יותר (הבדרנים, אוהבי הספורט התחרותי, חובבי המוסיקה,
אוהבי האקשן במחשב, ואוהבי היצירה בכלל).
לילדים מוכשרים יש אנרגיה רבה. ילדים לא מאומנים לשלוט באנרגיה הרבה שלהם.
אין זה אומר שיש צורך הכרחי באבחון והגדרתם כבעלי הפרעה.
הטיפול:
אימון יסודי של הילד בתרגילים של שליטה עצמית. מתחילים
באתגרים קלים ומגיעים לאתגרים שהילד לא יוכל להגיע אליהם.
אימון זה מביא אותו בהדרגה לכך שיוכל לשבת בנוחות ללא מגבלה של זמן,להתבטא להקשיב בנוחות,
ואף לקבל ביקורת בנוחות.
אימון כגון זה מעלה מאד את הביטחון העצמי שלו.
גורם ראשון:
רגישות רבה לרעשים או למגע היא חוסר נוחות שמטופלת בדיוק באותה צורה.
טראומות מן העבר כמו גירושין של הורים או אובדן כבד הופכים להיות פחות משמעותיים
לאחר אימון חשוב זה.
גורם שני -
חוסר הידיעה של שני מושגים בסיסיים בחומר הלימוד הגורם
לילד 'לחלום'. (בלי הבנה יסודית ילד אינו יכול לעקוב אחר הנאמר בשיעור).
דבר שגורם לילד לאבד עניין מהשיעור או מהמשימות שקיבל בשיעורי הבית.
ככל שהילד מלא חיים יותר, קל יותר לראות עליו כאשר הוא לא הבין.
הוא פשוט עושה משהו אחר: מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחה.
ככל שהילד מלא חיים, כך כל איבוד עניין שלו הופך להפרעה לשיעור.
הטיפול:
ללמד את הילד כיצד ללמוד. אלו כלים מאוד פשוטים שאיש לא טורח לוודא שהילד יודע אותם.
ושכך יתאפשר לו לעבור את המכשולים שיתקל בהם בשעת למידה,
כגון: חוסר הבנה, שעמום, חוסר ריכוז וחוסר חשק, שמופיעים כאשר הוא לא באמת מבין את החומר.
בהמשך חיוני להשלים לילד כל חומר בסיסי שפספס מסיבות שונות.
זוהי הכשרה שמצילה ילדים רבים מסטיגמה של תלמידים כושלים.
הגורם השלישי:
מבוגרים "גורמי לחץ" סביבתי, המערערים את הילד/ה.
מסתבר שיש אנשים שגורמים ללחץ. הורה או מורה.
"גורמי לחץ" אינם מאפשרים לילד להיות נינוח ולהאמין בעצמו.
הביקורת כלפי הילדים לא סלחנית, הדרישות מעבר ליכולתם, עונשים, חוסר בפרגון,
התעלמות מהטוב, לגלוג, כעס ללא סיבה או השפלה.
אנשים כאלה יכולים לערער מאד את נפשו של הילד, ולגרום לכל הבעיות הרגשיות שאנו מכירים,
המתבטאות אצלו בעצבנות, כעסים, חרדות, ביישנות וחוסר ביטחון עצמי.
קל לראות זאת אצל הורים גרושים, שהתגרשו בגלל שאחד מהם מתנהג כך כל הזמן.
קל לאתר מורים "גורמי לחץ". אלה המורים שמתייחסים לתלמידים באופן מתנשא.
מתעלמים מהדברים הטובים שהם עושים.
מורים המלאים טענות לתלמידים, ואינם פופולאריים בקרב התלמידים באופן בולט.
תלמידים מגיבים בכוונה, מתחצפים ומתגרים, וממש נלחמים בהם.
הטיפול:
1. לאמן הורים כיצד להפעיל שליטה על ילדים ללא מאמץ וברוח טובה.
2. אימון ההורים שיכוונו את המורים ליחס פחות מלחיץ כלפי הילד
מבלי שיהפכו לטועים בקביעות.
3. אימון הילד לזהות מבוגרים מלחיצים, כיצד להתמודד איתם בקלות
בלי לגרום לחיכוכים.
4. (במידה שהאדם גורם-הלחץ משפיע לרעה על הילד באופן קיצוני,
ולא ניתן לטיפול בזמן באמצעים סבירים) יש להרחיק המבוגר
שגורם לחץ בסביבת הילד, או העברת הילד לסביבה אחרת.
שלוש נקודות אלו הינן גורם מכריע שבדרך כלל לא מטפלים בהן.
הכעסים של הילד פוחתים, יכולתו עולה ללמוד ולהתקדם.
עזרה כגון זו יכולה להפוך את הילד לשמח יותר ולחזק את ביטחונו העצמי.
לא ניתן להשיג שיפור באם לא מנחים את ההורים עצמם,
איך להמנע מויכוחים ומעונשים חוזרים ונישנים?
הגורם הרביעי:
בעיות גופניות שמטרידות את הילד.
בעיות ראייה או שמיעה, בעיות עיכול, בריחת שתן קשיים בשינה,
הן רק חלק מבעיות.
טראומות באזור הגולגולת בזמן לידה עשויות, ככל הנראה, גם הן להשפיע,
וניתן לטפל גם בזה.
בעיות כגון אלו מציקות לילד ואינן מאפשרות לו להיות נינוח במסגרת הלימוד.
וחסרים תזונתיים ותזונה
לא טובה ונכונה עלולים לגרום לאי נוחות גופנית שיכולה להתבטא בעייפות, עצבנות ואי שקט.
הטיפול:
באם הבעיה גופנית ניתן לפנות לרופא המשפחה שיערוך בדיקות גופניות ויטפל במה שהתגלה.
זהו המקום היחיד שבו יש מקום להיוועץ ברופא בהקשר להפרעות קשב. רופא מטפל בגוף,
ואילו הפסיכיאטר רק מזיק לגוף כאשר הוא רושם לילד סמי מרץ גורמי תלות כמו הריטלין,
ולא מטפל בסיבות החינוכיות שהוזכרו לעיל, שבהן, צריך להודות,
אין לו כל מושג.
אם הבעיה תזונתית כדאי להיוועץ במרפא טבעי או בתזונאי/ת.
טיפול הומיאופתי, טיפול תמציות קריסטלים או תמציות פרחי באך,
או כל טיפול בלתי מזיק לשיפור השינה, תוספי מזון רבים
(אומגה 3, ויטמינים שונים וכו'),וטיפולים חלופיים אחרים עשויים לתמוך מאד בילד ובגופו,
אולם הכרחי לבחון היטב ואסור להתעלם מארבעת הסיבות שהוזכרו לעיל.
הכלים הללו מיושמים בהצלחה במקומות רבים בארץ!
ניתן לקבל יותר פרטים אצלי!
סמי המרץ גורמים גם לאלימות:
הריטלין, מהיותו כדור מרץ, גורר התנהגות פרועה ולא צפויה של תלמידים.
הסם אמנם מרסן את הילד, אולם לאחר כמה שעות עלול להמריץ אותו באופן לא מבוקר.
מצב שהופך את כל בית הספר לתוהו ובוהו, והילדים המאובחנים מעסיקים מאד את המערכת.
ישנו קשר ברור בין כניסת סמים פסיכיאטריים לבתי הספר -
לבין עלייה באלימות וירידה בהישגים של התלמידים.
בעת מלחמות העולם טייסי קרב במשימות ממושכות ללא תזונה,
שינה מועטה השתמשו בסמים ממריצים.
כאשר ילד/ה שגופם קטן מקבלים סם אן תרופה מסוג זה,
החומר נשאר בדמם בריכוז גבוה מאד, והוא גורם לריסון הילד.
ילד/ה מרוסנים נראים עצובים וחסרי חיות.
במצב בו ריכוז החומר בדם נמצא בירידה ה"תרופה" גורמת להמרצה של הילד/ה.
החומר עלול לגרום לו להתנהגות פסיכוטית בלתי נשלטת, לעיתים עד כדי כעסים,
אלימות, דיבור ללא הפסקה, חוסר יכולת לשלוט בעצמו.... (דבר שמצוין בעלון התרופה).
ריטלין בשחרור ממושך, כ"קונצרטה", העובדת על יצירת ריכוז גבוה יותר וטובה לשימוש לשעות ארוכות,
ילד שמשתמש בקונצרטה יישאר מרוסן רוב שעות היום ולא יומרץ, כי הריכוז בדם יישאר גבוה.
מכיוון שכמות החומר שהילד מקבל גדולה יותר, הסיכונים הופכים לגדולים יותר.
שימוש קבוע וממושך מביא את הילד להיות במצב המרצה בעיקר בלילה,
ריטלין שנלקח ועברו מספיק שעות משעת הלקיחה מביא לירידה של הריכוז של החומר בדם,
ומצב כזה גורם לפגם באיכות השינה שלו.
התוצאה הפסקת הריטלין, ולו גם ליום אחד, גורמת לסם לצאת מרקמות השומן אל הדם,
דבר שברוב המקרים גורם להמרצה גדולה של הילד.
לכן מורים מזהים מיד כאשר הילד "שכח" לקחת ריטלין. הילד פשוט הופך לבלתי נשלט.
ההורים נבהלים מהשינוי וכך הם משתכנעים שהילד באמת בעייתי ולקוי.
הסיבה שריטלין מצוי בכספת בגלל הפוטנציאל הגבוה והשימוש לרעה.
מצב כמו זה מאפשר לנרקומנים תחליף לסם שהם צורכים.
כיום הריטלין משמש כסם הסנפה נפוץ במועדונים.
לאחרונה נוספה אזהרה חדשה לעלון הריטלין.
האזהרה מציינת שבמקרי מוות שדווחו מקרים בהם הייתה בעיה או מום לא ידוע בשריר הלב.
לנזקים נוספים של ריטלין: www.cchr.org.il
קושי בקשב ובריכוז מופיע אצל כל אדם בשעת למידה!
קשיי למידה והתנהגות בכיתה הינם גורם ראשון המוביל ילדים כה רבים ליטול "תרופה" -
סם כמו הריטלין.
לתשומת הלב בהרצאות בהן ניתן לראות סטודנטים שלא התרכזו, השתעממו, נמנמו,
יצאו לעשן סיגריה,יצאו לפטפט, או סתם יצאו כדי לאכול.
סביר מאוד להניח שזה קרה לכל אחד מכם!
באם תבדקו, תגלו שתופעות אלה ואחרות קרו תמיד לאחר שלא הבנתם חלק מהחומר הנלמד,
והתוצאה חוסר הקשבה בהמשך.
כל חומר חדש יכול לגרום לילד לא להבין אותו, אחרי הכול זהו חומר חדש ולא תמיד ברור.
ילד, שאינו מבין מהנלמד בשיעור, לא מעיז, בדרך כלל, לבקש מהמורה להסביר,
כדי שלא יחשבו שהוא ה"טיפש" היחיד שלא הבין!
מורים רבים גם לא מאפשרים לשאול שאלות רבות (התגובה בדרך כלל" אין זמן"...."שאלות בסוף!")
ומה קורה לפי הסדר הבא:
הוא לא מבין, לא מעז לשאול, או שלא נותנים לו בכלל לשאול.
תוצאה ילד מאבד את הקשב שלו, דבר שמביא אותו להתחיל לעסוק בדברים שאינם קשורים בשיעור.
מספר שיעורים כאלה, הילד/ה מתחילים לחלום בהקיץ עוד בתחילת השיעור.
ש: מדוע, אם כן, לא רואים בעיות קשב אצל כל הילדים בשעת למידה?
ת: כל תלמיד/ה מאבדים את הקשב במצב של חוסר הבנת החומר, אבל,
אצל ילדים מוכשרים ומלאי חיים זהו מצב בולט יותר.
ילדים אלה מאבדים קשב ומאבדים גם עניין, ועוברים לפעילות אחרת,
שבהחלט עלולה להפריע למהלך השיעור.
ילדים מוכשרים, מלאי חיים, הינם הראשונים אשר נשלחים לאבחונים ושמים עליהם תווית
של "הפרעת קשב היפראקטיבית". מהרגע שבו הפסיקו להבין את החומר, פעילותם עשויה להפריע.
לעוסקים השונים ברפואה אין הכשרה הקשורה ללמידה או הוראה,
משום כך מושם הדגש על שימוש בסמים כדי לפתור תופעות של
בעיות קשב וריכוז.
הריטלין אינו מטפל בסיבות לחוסר קשב -
ריטלין הינו סם ממריץ. הוא גורם לרושם ש"אצלי הכול בסדר",
מצב שהוא לעיתים קרובות הינו מצב של אשליה שאין צורך בעזרה נוספת.
כשמפסיקים לקחת ריטלין, מגלים בעצם שאין שיפור בכלום,
ולכן נוצרת תופעה שממשיכים וממשיכים כדי לא לפספס אף יום לימודים.
ומשתמשים בחומר במקרים רבים לאורך שנים רבות.
מרגע שהפסיכיאטריה התייחסה ל "הפרעת קשב" כאל הפרעה רשמית,
הפסיכיאטריה גרמה לאלפי אנשים להאמין שאף הם סובלים מההפרעה זו,
כאשר למעשה לא רק שאין לה ביסוס מדעי תקף, זו פשוט הצבעה, בהרמת יד בלבד,
מצב של חוסר בדיקה גופנית המאששת הפרעה זו.
הפסיכיאטר לא מטפל בסיבות, אלא רק משתיק בעיות באמצעות סמים:
הוא עוסק רק בסימפטומים (בתסמינים) הנראים מולו.
כשחייל מדוכא מגיע לפסיכיאטר הצבאי,הפסיכיאטר לא בהכרח יבדוק
אם מפקדו התעלל בו. הוא יאבחן אותו כסובל מ"דיכאון",
ייתן לו תרופה נוגדת דיכאון. סביר להניח שלא ימליץ להעבירו
ליחידה אחרת, ולא יטפל בסיבה שהיא אולי יחס משפיל).
פסיכיאטר עובד כך:
הוא ייתן לזה תווית ("דיכאון"), וירשום למטופל סם ש"יעלים" את הדיכאון.
האנשים המשתמשים בריטלין מעדיפים פתרונות קלים אפילו אם הם כימיים ומזיקים.
("של תן לי עוד כדור!". "זה מציל את בני!").
וכמו כל אדם שהשתמש בסמים הם הופכים במהירות להיות "סוכני המכירות" ו"ממליצים" על ריטלין.
המורים לוחצים מדוע?
מסתבר שהראש הפסיכיאטרי חדר היטב גם למוסדות להכשרת מורים.
מורים לחינוך מיוחד לומדים קורס בפסיכיאטריה, ושם מלמדים אותם,
שהפרעת קשב היא בעיה במוח מבלי לספק הוכחות.
המורה, בתמימותו, לא חושד שהפסיכיאטר מתבסס על יחסי ציבור ולא על מחקרים מבוססים.
הבלבול והאינטרס הכלכלי שיש לפסיכיאטרים ונוירולוגים, השותפים למכוני האבחון,
העושים הון מכל אבחון שנעשה, כל אלה הצליחו ומצליחים לגרום להורים רבים להסכים -
לתת לילדיהם סמים פסיכיאטריים למרות שההורים יודעים שהריטלין אינו הפתרון,
והחומר עלול להזיק לילדם.
ארבעה הגורמים לבעיות קשב שכדאי לטפל בהם
מרץ רב ויכולת, קושי לילד לשלוט בהם (זה מתבטא בחוסר מנוחה בזמן ישיבה או הקשבה מתמשכת
("קוצים בישבן").
ילדים מוכשרים הם גם פעלתניים יותר מאחרים. הם שמחים יותר,
יצירתיים יותר, מלאי חיים יותר (הבדרנים, אוהבי הספורט התחרותי, חובבי המוסיקה,
אוהבי האקשן במחשב, ואוהבי היצירה בכלל).
לילדים מוכשרים יש אנרגיה רבה. ילדים לא מאומנים לשלוט באנרגיה הרבה שלהם.
אין זה אומר שיש צורך הכרחי באבחון והגדרתם כבעלי הפרעה.
הטיפול:
אימון יסודי של הילד בתרגילים של שליטה עצמית. מתחילים
באתגרים קלים ומגיעים לאתגרים שהילד לא יוכל להגיע אליהם.
אימון זה מביא אותו בהדרגה לכך שיוכל לשבת בנוחות ללא מגבלה של זמן,להתבטא להקשיב בנוחות,
ואף לקבל ביקורת בנוחות.
אימון כגון זה מעלה מאד את הביטחון העצמי שלו.
גורם ראשון:
רגישות רבה לרעשים או למגע היא חוסר נוחות שמטופלת בדיוק באותה צורה.
טראומות מן העבר כמו גירושין של הורים או אובדן כבד הופכים להיות פחות משמעותיים
לאחר אימון חשוב זה.
גורם שני -
חוסר הידיעה של שני מושגים בסיסיים בחומר הלימוד הגורם
לילד 'לחלום'. (בלי הבנה יסודית ילד אינו יכול לעקוב אחר הנאמר בשיעור).
דבר שגורם לילד לאבד עניין מהשיעור או מהמשימות שקיבל בשיעורי הבית.
ככל שהילד מלא חיים יותר, קל יותר לראות עליו כאשר הוא לא הבין.
הוא פשוט עושה משהו אחר: מפטפט, מקשקש, מצייר, מספר בדיחה.
ככל שהילד מלא חיים, כך כל איבוד עניין שלו הופך להפרעה לשיעור.
הטיפול:
ללמד את הילד כיצד ללמוד. אלו כלים מאוד פשוטים שאיש לא טורח לוודא שהילד יודע אותם.
ושכך יתאפשר לו לעבור את המכשולים שיתקל בהם בשעת למידה,
כגון: חוסר הבנה, שעמום, חוסר ריכוז וחוסר חשק, שמופיעים כאשר הוא לא באמת מבין את החומר.
בהמשך חיוני להשלים לילד כל חומר בסיסי שפספס מסיבות שונות.
זוהי הכשרה שמצילה ילדים רבים מסטיגמה של תלמידים כושלים.
הגורם השלישי:
מבוגרים "גורמי לחץ" סביבתי, המערערים את הילד/ה.
מסתבר שיש אנשים שגורמים ללחץ. הורה או מורה.
"גורמי לחץ" אינם מאפשרים לילד להיות נינוח ולהאמין בעצמו.
הביקורת כלפי הילדים לא סלחנית, הדרישות מעבר ליכולתם, עונשים, חוסר בפרגון,
התעלמות מהטוב, לגלוג, כעס ללא סיבה או השפלה.
אנשים כאלה יכולים לערער מאד את נפשו של הילד, ולגרום לכל הבעיות הרגשיות שאנו מכירים,
המתבטאות אצלו בעצבנות, כעסים, חרדות, ביישנות וחוסר ביטחון עצמי.
קל לראות זאת אצל הורים גרושים, שהתגרשו בגלל שאחד מהם מתנהג כך כל הזמן.
קל לאתר מורים "גורמי לחץ". אלה המורים שמתייחסים לתלמידים באופן מתנשא.
מתעלמים מהדברים הטובים שהם עושים.
מורים המלאים טענות לתלמידים, ואינם פופולאריים בקרב התלמידים באופן בולט.
תלמידים מגיבים בכוונה, מתחצפים ומתגרים, וממש נלחמים בהם.
הטיפול:
1. לאמן הורים כיצד להפעיל שליטה על ילדים ללא מאמץ וברוח טובה.
2. אימון ההורים שיכוונו את המורים ליחס פחות מלחיץ כלפי הילד
מבלי שיהפכו לטועים בקביעות.
3. אימון הילד לזהות מבוגרים מלחיצים, כיצד להתמודד איתם בקלות
בלי לגרום לחיכוכים.
4. (במידה שהאדם גורם-הלחץ משפיע לרעה על הילד באופן קיצוני,
ולא ניתן לטיפול בזמן באמצעים סבירים) יש להרחיק המבוגר
שגורם לחץ בסביבת הילד, או העברת הילד לסביבה אחרת.
שלוש נקודות אלו הינן גורם מכריע שבדרך כלל לא מטפלים בהן.
הכעסים של הילד פוחתים, יכולתו עולה ללמוד ולהתקדם.
עזרה כגון זו יכולה להפוך את הילד לשמח יותר ולחזק את ביטחונו העצמי.
לא ניתן להשיג שיפור באם לא מנחים את ההורים עצמם,
איך להמנע מויכוחים ומעונשים חוזרים ונישנים?
הגורם הרביעי:
בעיות גופניות שמטרידות את הילד.
בעיות ראייה או שמיעה, בעיות עיכול, בריחת שתן קשיים בשינה,
הן רק חלק מבעיות.
טראומות באזור הגולגולת בזמן לידה עשויות, ככל הנראה, גם הן להשפיע,
וניתן לטפל גם בזה.
בעיות כגון אלו מציקות לילד ואינן מאפשרות לו להיות נינוח במסגרת הלימוד.
וחסרים תזונתיים ותזונה
לא טובה ונכונה עלולים לגרום לאי נוחות גופנית שיכולה להתבטא בעייפות, עצבנות ואי שקט.
הטיפול:
באם הבעיה גופנית ניתן לפנות לרופא המשפחה שיערוך בדיקות גופניות ויטפל במה שהתגלה.
זהו המקום היחיד שבו יש מקום להיוועץ ברופא בהקשר להפרעות קשב. רופא מטפל בגוף,
ואילו הפסיכיאטר רק מזיק לגוף כאשר הוא רושם לילד סמי מרץ גורמי תלות כמו הריטלין,
ולא מטפל בסיבות החינוכיות שהוזכרו לעיל, שבהן, צריך להודות,
אין לו כל מושג.
אם הבעיה תזונתית כדאי להיוועץ במרפא טבעי או בתזונאי/ת.
טיפול הומיאופתי, טיפול תמציות קריסטלים או תמציות פרחי באך,
או כל טיפול בלתי מזיק לשיפור השינה, תוספי מזון רבים
(אומגה 3, ויטמינים שונים וכו'),וטיפולים חלופיים אחרים עשויים לתמוך מאד בילד ובגופו,
אולם הכרחי לבחון היטב ואסור להתעלם מארבעת הסיבות שהוזכרו לעיל.
הכלים הללו מיושמים בהצלחה במקומות רבים בארץ!
ניתן לקבל יותר פרטים אצלי!
סמי המרץ גורמים גם לאלימות:
הריטלין, מהיותו כדור מרץ, גורר התנהגות פרועה ולא צפויה של תלמידים.
הסם אמנם מרסן את הילד, אולם לאחר כמה שעות עלול להמריץ אותו באופן לא מבוקר.
מצב שהופך את כל בית הספר לתוהו ובוהו, והילדים המאובחנים מעסיקים מאד את המערכת.
ישנו קשר ברור בין כניסת סמים פסיכיאטריים לבתי הספר -
לבין עלייה באלימות וירידה בהישגים של התלמידים.